הלכות ראש השנה

מאת: 
קטגוריה: ימים נוראים
ת. פרסום: 03 ספטמבר 2013
הלכות ומנהגים בראש השנה, תקיעת שופר תפילות ועוד.
יש נוהגים לומר בימים טובים בפתיחת ההיכל י"ג מידות בטעמי המקרא שלוש פעמים, אולם יש פוסקים שמפקפקים בזה ואומרים שאין לומר י"ג מידות ביום טוב ולכן להלכה עדיף שלא לומר.
בקידוש של ליל שני של ראש השנה צריך לברך ברכת שהחיינו, ומכיוון שיש חולקים ואומרים שאין לברך שהחיינו בליל השני של ראש השנה משום שכבר שברך שהחיינו בלילה הראשון, לכן טוב להניח פרי חדש בשולחן לפניו כדי שיוכל לברך עליו שהחיינו ואם אין מצוי לו פרי חדש אף על פי כן יברך שהחיינו.

מצות עשה מן התורה לשמוע קול שופר שנאמר "יום תרועה יהיה לכם", וצריך לכוון לצאת ידי חובה, ולכן בשעה שהשליח ציבור מברך יכוון לצאת ידי חובה בברכות, ובשעה שתוקע החזן יתכוון לצאת ידי חובת מצוות שמיעת קול שופר, ובשעה ששומע את הברכה ישתוק ולא יענה "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה', וכן יכוון התוקע להוציא ידי חובה את הציבור.

נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, ולכן אינן חייבות לשמוע קול שופר משום ששופר זה מצות עשה שהזמן גרמא, אולם נשים שנוהגות לבוא לבית הכנסת ולשמוע קול שופר יפה עושות ויש להן שכר מצוה (כדין מי שאינו מצווה ועושה ), ואישה שקיבל על עצמה מצות שמיעת קול השופר והיתה רגילה כל שנה לבא לבית הכנסת ולשמוע קול השופר ושנה אחת נאנסה מחמת חולי וכדומה ולא יכלה לבוא לבית הכנסת ולשמוע קול השופר אם אפשר טוב שיבוא התוקע לביתה ויתקע לה (בלא שיברך על  השופר), אולם אם אי אפשר אינה צריכה האישה לעשות התרת נדרים על מנהגה לשמוע כל שנה תקיעת שופר, אך אם רוצה האישה לבטל את מנהגה באופן קבוע לתמיד שאינה רוצה לשמוע קול השופר יותר צריכה לעשות "התרת נדרים" על שלא אמרה שהיא עושה (לשמוע קול שופר) בלא נדר, אולם אם בעלה התכוון לפוטרה בהתרת נדרים שנוהגים לעשות בערב ראש השנה אינה צריכה לעשות "התרת נדרים".
        
אדם חייב מהתורה לשמוע תשע תקיעות בראש השנה משום שנאמר שלוש פעמים בתורה "תרועה" (יום תרועה יהיה לכם", "זכרון תרועה מקרא קודש", "והעברת שופר תרועה וכו'), וכל תרועה יש קול פשוט לפני התרועה ואחרי התרועה ונמצא שיש תקיעה תרועה תקיעה, ומשום ריבוי הגליות ואורך השנים נסתפק לנו ספק מהו התרועה שהתורה אמרה האם זה היללה כדרך שהנשים מייללות בעת שבוכות וזה קולות קצרים, או שזה כדרך שהאדם מתאנח פעם אחר פעם כדואג ליבו וזה קולות כבדים, או שניהם כאחד גם האנחה וגם היללה שכך זה דרך הדואג להתאנח ואחר כך מיילל, לכן משום כל הספיקות הללו אנחנו עושים הכל, היללה היא אנו קוראים לה תרועה, והאנחה אחד אחר השני אנו קוראים לה שברים, יוצא שסדר התקיעות כך הוא: מברך על השופר ותוקע תקיעה ואחר כך שלושה שברים ואחריה תרועה ואחר כך תקיעה וחוזר כך שלוש פעמים (וזהו תשר"ת ראשי תיבות תקיעה שברים תרועה תקיעה), ואחר שסיים תוקע תקיעה ואחריה שלוש שברים ואחריה תקיעה וחוזר כך שלוש פעמים (וזהו תש"ת ראשי תיבות תקיעה שברים תקיעה), ואחר שסיים תוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה וחוזר כך שלוש פעמים (וזהו שנקרא תר"ת ראשי תיבות תקיעה תרועה תקיעה) נמצא כדי מנין התקיעות שלושים כדי לצאת מספק.

אסור להפסיק בדיבור בין ברכת השופר ("לשמוע קול שופר") לשמיעת השופר, וכן אסור לדבר בין סדר התקיעות (בין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת) ואיסור דיבור זה הוא בין לתוקע ובין לקהל, ולכן אין להתוודות וידוי בין סדר התקיעות אלא יהרהר תשובה בליבו, וכן אסור לדבר אפילו בין תקיעות של מיושב (שעושים אותם שהציבור יושב והיינו התקיעות הראשונות) לבין תקיעות מעומד (שעושים אותם שהציבור עומד), אולם בענין התפילות והתקיעות שהם לצורך שאז מותר לדבר, וכן אם עשה צרכיו מותר לו לברך "אשר יצר" בין תקיעות מיושב לתקיעות מעומד.    

מנהגינו לתקוע גם בתפילת הלחש של מוסף, ולכן יתחיל עם הציבור את תפילת העמידה כדי שיהיה איתם בזמן תקיעת השופר, ויתפלל עם הציבור וכאשר יגיע לסיום ברכת "מלכיות" יעצור ויחכה שהשליח ציבור יגיע גם הוא לסיום ברכת "מלכיות" ואז ישמע מהתוקע את התקיעות וימשיך בתפילתו, וכן גם שיגיע לסוף ברכת "זכרונות" גם כן יעצור וימתין לשליח ציבור וישמע את התקיעות וימשיך בתפילתו, וכן גם שיגיע לסוף ברכת "שופרות" גם כן יעצור וימתין לשליח ציבור וישמע את התקיעות וימשיך בתפילתו, אולם אין לאדם להתפלל מהר מחמת כן כדי לסיים את הברכה ואז לשמוע את השופר, אלא יתפלל לאט מילה במילה כי זה יום חשוב ובזה תלוים כל השנה, וכן כדי שלא ימתין הרבה זמן לשליח ציבור ואז יכנס לחשש "שהה כדי לגמור את כולה" (בתפילת שמונה עשרה בלחש אסור להפסיק אפילו בשתיקה זמן שהוא יכול לגמור את כל התפילה מההתחלה ועד הסוף), ואם המתין זמן כזה (שיכול לגמור את התפילה מההתחלה ועד הסוף) צריך לחזור ולהתפלל מההתחלה, ואם השליח ציבור הגיע לפניו לסיום הברכה (מלכיות או זכרונות או שופרות) ושומע שהתוקע תוקע בשופר יעצור היכן שנמצא וישתוק וישמע את התקיעות ואחר כך ימשיך בתפילתו איפה שעצר.

מנהג טוב שלא לישון ביום ראש השנה, אולם אין חיוב לקום לפני עלות השחר, אלא אם הלך לישון בלילה והשינה נצרכת לו כדי שיוכל לכוון בתפילה יישן כהרגלו ויקום כדרך כל השנה שהוא קם ויתפלל שחרית בכוונה (ובלילה פשוט שמותר לישון), והיושב בטל נחשב כיושן דמי ולכן כל אחד ילמד כפי יכולתו ואם אינו יודע ללמוד יקרא תהילים, ועדיף שיקרא מעט בכוונה מאשר יקרא הרבה בלא כוונה, ואם כואב לו קצת הראש או שמרגיש חלש יוכל לנוח אחר חצות היום כדי שיוכל להתחזק לעבודת ה'.     
ביום הראשון של ראש השנה מנהג עם ישראל לעשות "תשליך" אחר תפילת מנחה. היינו ללכת אל הים או נהר. ואם אי אפשר לעשות על ידי ים או נהר, יעשו אצל ברז מים ופותחים אותו וירדו מים ואומרים את נוסח התשליך שנמצא בסידורים, נשים אינן צריכות ללכת ולעשות תשליך.