ברכת הגומל חלק ג

מאת: 
קטגוריה: הלכות ברכות
ת. פרסום: 22 יוני 2015
דיני חבוש שהיה בבית הכלא והשתחרר, דיני חולה שהתרפא, ומה הדין מי שהיו לו כאבי שינים האם צריך לברך הגומל?
דיני חבוש שהיה בבית האסורים והשתחרר:
1. אדם שהיה כלוא בבית כלא בין אם הדבר היה מחמת עסקי נפשות בין אם היה הדבר מחמת עסקי ממון כגון שלא מיסים וכדומה, כשיוצא מבית האסורים צריך לברך ברכת הגומל, ואפילו אם תנאי המאסר היו נוחים צריך לברך ברכת הגומל כשמשתחרר מבית הכלא, וכן אפילו אם היה יכול להציל את עצמו מן הכלא על ידי שישלם כסף ולא רצה לשלם מחמת שחשב שיכל להתחמק מן התשלום בלי שיכנס לכלא ובסופו של דבר נכנס לכלא, צריך לברך הגומל כאשר משתחרר מן הכלא.

2. אפילו אם נכנס האדם לבית כלא ולא נתנו עליו אזיקים כלל (אפילו שמההתחלה שעצרו אותו ועד הסוף שיצא מן הכלא לא שמו עליו אזיקים), צריך לברך הגומל כאשר משתחרר מן הכלא.

3. אדם שנעצר לחקירה למשך יום או יותר ולאחר מכן שוחרר לגמרי מחמת שהתבררה צדקתו, הדבר תלוי האיזה בית מעצר היה נתון אם זה היה בבית מעצר שהוא כמו בית כלא צריך לברך הגומל כאשר יוצא מבית מעצר כזה, אולם אם רק זומן לתחנת המשטרה ועיכבוהו שם או שהיה במעצר בית במשך תקופה מסוימת אין צריך לברך הגומל כאשר משתחרר לחופשי כיוון שאין זה נחשב לבית אסורים.

4. אם נעצר בבית מעצר שהוא כמו בית כלא ושוחרר בערבות עד לבירור משפטו בבית המשפט, ועדיין לא נתבררה צדקתו שכן עדיין יש לו משפט, אינו מברך הגומל אלא רק לאחר שיתברר צדקתו ויצא לחופשי, וכן מי שהוא בית כלא ויצא לחופשה לכמה ימים ועליו לחזור לאחר מכן לבית כלא אין לו לברך הגומל, אלא רק אחר שישתחרר לגמרי לחופשי, וכן מי שברח מבית הכלא ויש חשש שיתפסוהו השלטונות ויחזירו אותו לבית הכלא אין לו לברך הגומל.

5. מי שנשבה על ידי אויבים ויצא בשלום צריך לברך ברכת הגומל, אפילו אם לא היה חשש שיהרגו אותו צריך לברך הגומל.

דיני חולה שנתרפא:
1. אדם שחלה והתרפא מחוליו צריך לברך הגומל, וחולה לענין זה נחשב מי שהוצרך לשכב במיטה מחמת חוליו, ואפילו אם לא היה בחוליו חולי של סכנה צריך לברך הגומל, ואפילו אם החולי הוא קבוע ובא מזמן לזמן או חולי שאינו קבוע כל שנתרפא מחוליו צריך לברך הגומל, אולם אם זה לא חולי ממש אלא מיחושים בעלמא כגון כאבי ראש או בטן וכיוצא בזה,אפילו אם שכב על המיטה אינו מברך ברכת הגומל כאשר עברו לו הכאבים, וכל זה הוא למנהג הספרדים, אולם למנהג האשכנזים יש בזה כמה דעות יש אומרים שדווקא אם חלה חולי של סכנה אז מברך הגומל, ויש אומרים שאפילו אם לא חלה חולי של סכנה אלא חלה חולי שלא היה בו סכנה צריך לברך הגומל ובלבד שצריך לשכב במיטה שלושה ימים אז מברך הגומל, ואף למנהג האשכנזים מי שרוצה לסמוך לברך הגומל כל שהוצרך לשכב במיטה מחמת חוליו יש לו על מה שיסמוך.

2. אם חלה חולי שיש בו סכנה, אפילו לא הוצרך לשכב במיטה כלל צריך לברך הגומל אחר שהתרפא מחוליו, ולכן אם חלה בחולי פנימי באחד מאבריו הפנימיים באופן שמחללים עליו שבת צריך לברך הגומל בקומו מחוליו, וכן אדם שחלה בעיניו דהיינו דלקת חריפה וחזקה, או כאבים עזים בעיניו, או ירידה חזקה בראיה, צריך לברך הגומל כשיתרפא אפילו לא שכב במיטתו (וכל אלו המקרים אפילו מדובר אם זה קרה בעין אחת), וכן מי שעבר ניתוח פנימי אפילו שהוא ניתוח שנחשב ניתוח קל כגון ניתוח של שבר או טחורים צריך לברך הגומל אפילו שלא הוצרך לשכב במיטה מחמת חוליו, וכן מי שעבר ניתוח בעיניו (קטרקט) או שעבר צינתור בלב או שלקה בהתקף לב צריך בכל אלו לברך הגומל אחר שהתרפא.

3. מי שנשכו עקרב או נחש ונחלש בגלל ההכשה והוצרך לשכב במיטה צריך לברך הגומל כשיתרפא, וכן מי שהיו לו כאבי בשינים מחמת שן רקובה או מחמת דלקת בשן או בחניכים והיה מצטער כל גופו צריך לברך הגומל כשיתרפא אף על פי שלא היה מרותק למיטה, מכיוון שבכל איברים פנימיים יש בזה סכנת נפשות ושינים בכלל איברים פנימיים, אולם אם הכאב נבע מחמת סיבה אחרת שאין בה סכנת נפשות אין צריך לברך הגומל אפילו אם היה מרותק למיטתו, מכיוון שכל עלייתו למיטה אינה מחמת חוליו ותשישות גופו אלא מחמת להפיג צערו לכן אין צריך לברך הגומל.  

4. אדם שחלה חולי נפש והתרפא ממחלתו צריך לברך הגומל כשיתרפא מחוליו, ומי שהתעלף ואיבד את הכרתו לזמן מסוים יש אומרים שצריך לברך הגומל ויש אומרים שלא צריך לברך הגומל.

5. אדם שחלה מחמת שלא נשמר כראוי מן הקור, או מחמת שלא נזהר שלא לאכול מאכלים שהזהירו אותו הרופאים שלא יאכל, אף על פי שהוא גרם לעצמו להיות חולה צריך לברך הגומל כשיתרפא מחוליו, ולכן אדם שתרם כליה לחבירו כדי להצילו צריך לברך הגומל לאחר שיתרפא מהניתוח, אולם אדם שניסה לאבד את עצמו לדעת (היינו להתאבד) ונחלה או נפצע מחמת כן אפילו אם היה חולי של סכנה אין לו לברך הגומל לאחר שיתרפא, כיוון שבזדון הכניס את עצמו למצב של סכנה.