ברכת הגומל חלק א

מאת: 
קטגוריה: הלכות ברכות
ת. פרסום: 08 יוני 2015
מקור דין ברכת הגומל, ונוסח ברכת הגומל, ומי חייב לברך ברכת הגומל?
למדו חז"ל מהפסוקים שבתהילים (מזמור קז'), שיש ארבע מצבים שאם האדם היה מצוי בהם והוא יצא מכלל הסכנה, שיש על האדם חיוב להודות לה' יתברך על שהצילו ולכן חייב לברך ברכת הגומל, ואלו הם הארבע דברים: 1. יורדי הים אחר שעלו ליבשה חייבים לברך הגומל. 2. הולכי מדבריות אחר שהגיעו למקום ישוב חייבים לברך הגומל. 3. מי שהיה חולה ונתרפא שחייב לברך הגומל. 4. מי שהיה חבוש בבית אסורים ויצא לחופשי שחייב לברך הגומל.

ולמדו כן חז"ל מהפסוקים בתהילים ששם נזכרו ארבעת אלו ונאמר שם אחר כל אחד מהם "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", לגבי הולכי מדבריות נאמר "תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו" ונאמר אצלם בסוף "וידריכם ללכת בדרך ישרה... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", ולגבי חבוש בבית אסורים נאמר "יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל" ונאמר אצלם בסוף "יוציאם מחושך וצלמות... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", ולגבי מי שהיה חולה נאמר "כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות" ונאמר אצלם בסוף "ישלח דברו וירפאם... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", ולגבי יורדי הים נאמר "יורדי הים באוניות עושי מלאכה במים רבים" ונאמר אצלם בסוף "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", ונתנו הטור והשולחן ערוך רמז לדבר מהפסוק "וכל החיים יודוך סלה" חיים ראשי תיבות: חולה, יסורין, ים, מדבר.

נוסח ברכת הגומל יש בזה כמה נוסחאות, והמנהג לברך בלשון הזה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", ונוהגים לומר שהאות "ו" של המילה טוב אומרים אותה בשורוק (ויש שכתבו לומר את האות "ו" בחולם, ואין זה מעכב כלל), ופירוש ברכת הגומל כתב בבית יוסף לבאר שה' יתברך גומל לחייבים, היינו אפילו אותם אלו שחייבים שהם הרשעים עם כל זה שהם רשעים ה' יתברך גומל להם טובות, וגם אני (הכוונה זה שמברך) כמו אחד מהם שאף על פי שאיני הגון בכל זאת ה' יתברך גמלני כל טוב.

המנהג שקודם שמברך ברכת הגומל אומר שני פסוקים "הללויה אודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה", "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", ואם לא אמר שני פסוקים אלו אין זה מעכב כלל, ויצא ידי חובה.

השומעים ששמעו ברכת הגומל עונים "אמן" אחר הברכה, ואחר כך מוסיפים העונים ואומרים "מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה", ויש שנוהגים לומר "צור אשר גמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב לעד נצח סלה".  

מנהג הספרדים ועדות המזרח שקטן שהגיע לגיל חינוך (היינו מגיל שש) שגם מברך ברכת הגומל בשם ומלכות, ומנהג באשכנזים שאין הקטן מברך כלל ברכת הגומל, אולם לכולי עלמא אם כבר הגיע הקטן למצוות היינו לגיל שלוש עשרה שנה שאז חייב בכל המצוות כולם שמברך בשם ומלכות גם למנהג האשכנזים.

נשים חייבות בברכת הגומל כדין האיש, ולכן אישה שנתחייבה הגומל על ידי שהייתה חולה והחלימה, או שהפליגה בים, או שהייתה יולדת ונתרפאה (ועיין במאמר הבא מתי נחשב הדבר שהיא כבר התרפאה), ומכיוון שצריך לברכת הגומל לאומרה בפני עשרה אנשים (כמו שנבאר במאמר הבא בסיעתא דשמיא), צריכה האישה ללכת לבית הכנסת ותברך בעזרת נשים, או שתביא עשרה אנשים לביתה ותברך בפניהם ברכת הגומל.

לכתחילה אין לברך ברכת הגומל בלילה אלא ביום, ומכל מקום כשיש צורך בדבר אפשר להקל ולברך ברכת הגומל גם בלילה.

נהגו לברך ברכת הגומל בשעת קריאת התורה, ולכן טוב שיעלה לתורה באיזה עליה ואחר שסיים את הברכה האחרונה של קריאת התורה יברך הגומל, אולם אם לא עלה לספר תורה יכול לברך הגומל בין עולה לעולה או אחר סיום קריאת התורה, משום שמעיקר הדין אין חיוב לעלות לספר תורה בשביל שיוכל לברך הגומל אלא יכול לברך הגומל גם אם לא עלה לספר תורה, ואם אותו אחד שנתחייב בברכת הגומל עלה לעליה האחרונה שיש בה קדיש יברך הגומל אחר אמירת הקדיש, ואם עלה לעליית מפטיר יברך הגומל אחר סיום הברכות שאחר אמירת הההפטרה.

לכתחילה צריך לברך ברכת הגומל כמה שיותר סמוך לזמן שהתחייב בברכת הגומל, ועל כל פנים ראוי שלא לאחר יותר משלושה ימים מזמן שנתחייב בברכת הגומל, ולכן אם חושש שמא יעברו יותר משלושה ימים עד שיוכל לברך בשעת קריאת התורה לא ימתין לקריאת התורה אלא יברך בפני עשרה אנשים ללא קריאת התורה, אולם אם התאחר ולא ברך ברכת הגומל וכבר עבר שלושה ימים רשאי לברך הגומל אפילו אחר זמן מרובה.