דין שומע כעונה

מאת: 
קטגוריה: הלכות ברכות
ת. פרסום: 27 אפריל 2015
האם אחד יכול לברך ברכת המזון ולהוציא את שאר האנשים? ומה הדין שיש רק שני אנשים? ומה הדין בברכת "על המחיה" וברכת "בורא נפשות"? והאם השומע ברכה שיוצא ידי חובה יכול לענות "ברוך הוא וברוך שמו"?
1. כאשר יושבים לאכול או לשתות שני בני אדם או יותר, יכול האחד לברך על המאכל או המשקה ומוציא את שאר השומעים מדין "שומע כעונה", ואפילו ששאר האנשים יודעים גם כן לברך אפילו הכי אחד יכול לברך ולהוציא את שאר האנשים ידי חובה, ועדיף לעשות כך משום שיש לנו דין של "ברוב עם הדרת מלך", וצריך שהמברך יתכוון להוציא את השומעים ידי חובה והשומעים יתכוונו לצאת ידי חובה בברכת המברך.

2. כאשר אוכלים סעודה של פת ואחד מברך ומוציא את שאר האנשים ידי חובה, צריכים האנשים לשבת ביחד ליד שולחן אחד או ליד מפה אחת שאוכלים עליה, אולם בדיעבד אם שאר האנשים לא ישבו ליד שולחן אחד או מפה אחת יצוא שאר האנשים ידי חובה, ובלבד שהמברך התכוון להוציאם והשומעים נתכוונו לצאת, ובשאר דברי מאכל או משקה צריכים השומעים לשבת במקום אחד ולא לשבת מפוזר בריחוק מקום אחד מהשני, אולם אינם צריכים השומעים לשבת ליד שולחן אחד או מפה אחת, ובדיעבד אם לא ישבו שאר האנשים ונתכוון המברך להוציא את השומעים ידי חובה והשומעים נתכוונו לצאת ידי חובה, יצאו השומעים ידי חובה בין בפת בין בשאר דברי מאכל או שתיה.

3. אם אכלו שלושה אנשים (או יותר) סעודה של לחם והתחייבו בזימון ורוצים לברך ברכת המזון, יכול אחד לברך ברכת המזון ולהוציא ידי חובה את שאר האנשים מדין "שומע כעונה", ושאר האנשים צריכים להקשיב היטב לברכתו של זה שמוציא אותם ידי חובה, והמברך יתכוון להוציאם והשומעים יתכוונו לצאת ידי חובה, ואם ישבו לאכול רק שני אנשים ביחד לכתחילה כל אחד צריך לברך ברכת המזון בפני עצמו, ובדיעבד אם האחד בירך ברכת המזון והתכוון להוציא את השני ידי חובה והשומע התכוון לצאת ידי חובה בדיעבד יצא השומע ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך, אולם ישבו שני אנשים לאכול סעודת לחם ואחד מהם בסוף הסעודה מסופק אם הוא חייב בברכת המזון או שאחד מהם אינו יודע לברך ברכת המזון, לכתחילה יברך זה שאינו מסופק או זה שיודע לברך ויוציא ידי חובה את חברו בברכת המזון מדין "שומע כעונה".

4. כאשר השומעים יוצאים ידי חובה בברכת חברו מדין "שומע כעונה", צריכים השומעים לשמוע ולכוון היטב כל מלה ומלה שיוצאת מפי המברך, ולכן אם השומעים נרדמו באמצע הברכה או שדיברו באמצע הברכה לא יצאו ידי חובה וצריכים לחזור ולברך, אולם בדיעבד אם השומעים שמעו לפחות את תחילת הברכה וחתימת הברכה ועיקרי הברכה באמצע (היינו על מה הברכה) יצא ידי חובה בדיעבד ואין צריך השומע לחזור ולברך שוב, ולכן אף על פי שכתבנו (בהלכה מספר 3) שאם ישבו כמה אנשים ואכלו לחם יכול אחד לברך ברכת המזון ולהוציא את השאר ידי חובה, מכל מקום כיוון שברכת המזון היא ברכה ארוכה וקשה לשמוע את הברכה ויש לחוש שלא יכוון היטב לשמוע את הברכות מפי המברך, ולכן הנכון הוא שכל אחד יברך לעצמו, ואם אין לפני כל אחד סידור או ברכון ואינם יודעים לברך ברכת המזון בעל פה ישמעו מאיש אחר את ברכת המזון ויקראו איתו בלחש וכך עדיף יותר מאשר ישמעו את כל ברכת המזון מפי המברך כיוון שקשה לשמוע היטב ולכוון את הברכות מפי המברך מפני שברכת המזון היא ברכה ארוכה.

5. בשאר ברכות אחרונות כגון "על המחיה," או "בורא נפשות" צריך כל אחד לברך לעצמו, ואפילו אם היו שלושה אנשים (או יותר) אכלו יחד לכתחילה צריכים שכל אחד יברך בפני עצמו ברכה אחרונה ולא יברך אחד ויוציא את האחרים, אולם בדיעבד אם ברך האחד והתכוון להוציא את השומעים וגם השומעים התכוונו לצאת ידי חובה, יצאו השומעים ידי חובה ואינם צריכים לחזור ולברך, ובמקום שבני אדם אינם יודעים לברך ברכה אחרונה (כגון "על המחיה" וברכת "בורא נפשות") ויש לחוש כיוון שאינם יודעים לברך ברכה אחרונה לכתחילה יברך האחד ויוציא ידי חובה את השומעים.

6. אם אחד מסופק אם אכל כזית ולכן אינו יכול לברך ברכת "על המחיה", או ברכת "בורא נפשות", וחברו אכל בוודאי שיעור כזית, לכתחילה רשאי זה שאכל כזית לברך ולהתכוון להוציא את חברו ידי חובה, והשומע יתכוון לצאת ידי חובה (כיוון שהוא מסופק אם הוא צריך לברך ברכה אחרונה או לא צריך לכן ישמע את הברכה מחברו ויצא ידי חובה).      

7. בכל ברכה שאדם שומע מחברו ומתכוון לצאת ידי חובה מדין "שומע כעונה", השומע אינו רשאי לענות אחר הזכרת שם ה' "ברוך הוא וברוך שמו", (מכיוון שהשומע דינו כמו המברך עצמו וזה נחשב כאילו אמר באמצע ברכתו "ברוך אתה ה' ברוך הוא וברוך שמו אלוקינו מלך העולם וכו'...), אולם בדיעבד אם ענה השומע "ברוך הוא וברוך שמו" בברכה שמתכוון לצאת בה ידי חובה, יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך.

8. אם שומע ברכה מחברו ומתכוון לצאת בה ידי חובה צריך להיזהר לענות "אמן" אחר הברכה, אולם בדיעבד אם לא ענה "אמן" אחר ברכה ששומע מחברו ומתכוון לצאת בה ידי חובה, יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך, וכל הדין שאם לא ענה אמן ויצא ידי חובה בדיעבד זה דווקא שהמברך היה חייב בברכה גם כן ויוצא בה ידי חובה, אולם אם המברך לא היה חייב בברכה מעצמו ורק ברך להוציא ידי חובה את השומע אזי אם המברך לא היה חייב בברכה בעצמו (כגון שכבר יצא ידי חובה), אין השומע יוצא ידי חובה אלא אם כן ענה "אמן" אחר ברכת המברך.

9. אם שמע ברכה מחברו ונתכוון לצאת בה ידי חובה וענה "אמן" אחר ברכת המברך והמברך גם כן נתכוון להוציאו, וקודם שיטעם או יקיים את המצוה נמלך השומע בדעתו ורוצה השומע בעצמו לברך את הברכה, אין השומע רשאי לעשות כן ולכן אם היה הדבר בברכת הנהנין (היינו ברכה על אכילה או שתיה) אין השומע רשאי להימלך שלא לטעום, מפני שענה "אמן" אחר ברכת המברך הרי זה נחשב כאילו השומע בעצמו ברך את הברכה, ואפילו אם נתעורר ספק האם ברכת המברך היתה כראוי כיוון שהמברך יצא ידי חובה גם כן השומע יצא ידי חובה ואין השומע רשאי לחזור ולברך, אבל אם המברך מתכוון להוציאו והשומע מתכוון לצאת ידי חובה אולם אם השומע לא ענה אמן אחר ברכת המברך, ואחר שברך המברך רוצה השומע לחזור ולברך בעצמו לכתחילה אינו רשאי לעשות כך אולם בדיעבד אם עושה זאת רשאי השומע לחזור ולברך בעצמו, ואם היה הדבר בברכות הנהנין שהשומע לא ענה "אמן" ונמלך בדעתו שאינו רוצה לטעום רשאי לעשות כן לכתחילה שלא לטעום מן המאכל או המשקה.

10. השומע ברכה מחברו ומתכוון לצאת בה ידי חובה, צריך להיזהר לשמוע את כל הברכה מתחילת הברכה ועד סוף הברכה, ובדיעבד אם לא שמע את כל הברכה מתחילתה עד סופה אם ענה "אמן" יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך, ואם לא ענה "אמן" צריך לחזור ולברך שוב.

11. כל דין "שומע כעונה" צריך שהמברך יתכוון להוציאו והשומע מתכוון לצאת בברכה ידי חובה, אולם בדיעבד אם שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה וענה אחר הברכה "אמן" ולא התכוון השומע לצאת ידי חובה והמברך לא התכוון להוציאו אין השומע צריך לחזור ולברך (היינו שאם רוצה השומע אחר ששמע את הברכה לצאת בברכה ידי חובה).