זעקת התפילה

מאת: 
קטגוריה: מבט לחיים
ת. פרסום: 07 ינואר 2018
חובת ההשתדלות של היהודי היא לא בדברים הגשמיים אלא בתפילה ובזעקה מתוך קירות ליבו הטהור.
כולנו מכירים את המצבים הללו: דאגה לנוכח מצבו של ילד, המריצה אותנו למומחים או מאבחנים שונים. מצוקה בריאותית חלילה, ואנו ממהרים לרופא. לחץ כלכלי לא צפוי, הגורם לנו לפנות לעזרה, ולנוכח פיטורין - כל אחד מחפש עבודה בלוחות ה'דרושים' או באמצעות חבריו...
את כל זה אנו עושים תחת הכותרת 'השתדלות'. אנו מאמינים בני מאמינים שבורא עולם שולח לנו הכל, עלינו מוטלת חובת ההשתדלות ובשמה אנו פועלים. אך מהו סוד ההשתדלות האמיתית, ההשתדלות שתביא תוצאות? מהי אותה השתדלות רוחנית הנדרשת מאיתנו לצד ההשתדלות הרגילה שלנו?
הנה תגלית שגילה ה'חזון איש' זצ"ל, המובאת בספר 'מעשה איש' חלק ז' עמוד ק"ג: אם חשבנו שהפעולות הגשמיות שלנו הן ההשתדלות, זו טעות! עיקר חובת ההשתדלות המוטלת על האדם היא דווקא התפילה. שבלעדיה - כל פעולה שאנו עושים מועדת מראש לכישלון, אינה עונה בכלל לתואר 'השתדלות'. רק כשהפעולות שלנו נכרכות בתפילה נרגשת, רק אז הן מהוות קיום חובת ההשתדלות כראוי!

אנו עומדים בימים בהם כל יהודי מחפש את הכלי, את המפתח שיביאו בכנפיהם את הישועה לה הוא זקוק. גלים סוערים עוברים על כולנו, כל יהודי מחפש את הדרך שתבטיח לו הצלחה וסייעתא דשמיא בבריאותו, בחינוך ילדיו, בפרנסתו ובאושרו התמידי. כולנו מצויים בחיפוש מתמיד אחר הסגולה שתבקע עבורנו שערי שמים ותעניק לנו את הישועה המיוחלת.
בדרך לאותה סגולה מבוקשת או מפתח שמימי עוצמתי, יהודים מוכנים להפוך עולמות תרתי משמע. הן להתאמץ מאוד להתפלל בשעות מיוחדות ובזמנים מסוגלים, והן להגיע לכל נקודה על פני הגלובוס בדרכם לישועה הנכספת. אבל האמת היא, שלצד כל הכלים הללו, הסגולה הטובה והעוצמתית ביותר נמצאת קרוב אלינו מאוד מאוד, בתוכנו ממש.

הדרך הטובה ביותר לבקוע שערי שמים נמצאת אצלנו, בעומק ליבנו פנימה. הכלי העוצמתי ביותר לעורר רחמי שמים הוא בהישג ידינו, בתוככי הלב שלנו. מפתח ה'מאסטר' שפורץ כל חומה ומביא את בקשותינו היישר אל כסא הכבוד, נמצא בצרור של הלב שלנו, צמוד אלינו כל העת. למפתח הזה, שהוא גם סגולה עוצמתית שאין חזקה ממנה, קוראים כח הזעקה מעומק הלב.
זעקה - היא אותו קול אנחה כבד שהלב משמיע מתהום עומקו. זעקה היא משהו שאין לו הגדרה מדוייקת, אך אין כמוהו לבטא את רחשי הלב. זעקה היא משהו שאין לו מילים ואין לו נוסח, אין לו מנגינה ואין לו צורה, אבל הזעקה היא הביטוי הטוב, המוחשי והעוצמתי ביותר של מה שעובר עלינו, והיא שמבטאת את רחשי ליבנו באופן האותנטי והמרגש ביותר.

זעקה היא אחת מצורות התפילה, אך יש לה עוצמה ייחודית. כל תפילה היא רגע מרגש, בו יהודי זוכה לפתוח את מצפוני לבבו ולשפוך את שיחו לפני בוראו. אך ככל שהתפילה הזו היא מנקודה של 'זעקה', ככל שהתפילה נישאת מעומק הלב ומתהום ההרגשה, יש לה עוצמה מיוחדת וכח אדיר יותר, והיא מגיעה למקום גבוה ונעלה עוד יותר.
הגילוי הזה נחשף בפרשת שמות, המתארת את שעבוד בני ישראל במצרים. עם שלם השרוי בגלות, נרדף על לא עוול בכפו, עובד בשארית כוחותיו אצל המצרים הנוגשים בו ללא רחם. במצב כזה, לא ניתנה להם אפילו הזכות להתפלל, לא היתה להם אפשרות להתרכז, לא היה בכוחם לארגן מעמדי תפילה נשגבים, הם אפילו לא מצאו זמן להתפלל.
אבל יש משהו אחד שהם עשו, ודווקא הוא שבר את כל המחיצות והביא את תפילתם אל בורא עולם: הם זעקו. זעקה היא אנחה קורעת לב, שאין לה כללים, אין לה גבולות, אין לה סדר ואין לה נוסח. זעקה היא אנחה כבידה הכוללת את כל הכאב והצער, המכילה את עומק הפחד וחרדת ההמשך, המקיפה את הזועק ופורצת ממנו החוצה בתרועה נרגשת.
זוהי הזעקה, שהיה ניתן לחשוב שהיא תפילה פחות טובה, שכן היא לא נאמרת בציבור, לא בנוסח קדום, לא לאחר הכנה גדולה, ובוודאי שלא במסגרת של בית כנסת. היא פשוט זעקה קורעת לב, אנחה המשברת מחיצות. 'אוי' כזה שפורץ מתהומות הלב, וכולל בתוכו את כל רגשות הכאב ובקשות הפיתרון, את כל הצער שבייסורים ותחנוני הישועה.

את אלומת האור הזו על כח הזעקה, מפנה הרה"ק בעל ה'ישמח ישראל' זי"ע בפרשה זו, ומעניק לנו מתנה יקרת ערך. הלא המלאכים טענו כי היהודים כלל אינם ראויים בשל חטאיהם, הם לא יכלו להתכונן לתפילה, לא היו להם בתי כנסת, והם גם לא התכנסו יחדיו. מה שהם עשו היה זה: הם זעקו. זעקה מחרידה ומטלטלת מסוף העולם ועד סופו, זעקה שביטאה את מר גורלם ועיניהם המצפות לישועה.
'ומכאן הוא כח ההתחזקות לכל איש ישראל', קובע בעל ה'ישמח ישראל', עצה אדירה שכדאי להכיר. לפעמים אדם חש שהוא לא במצב הנכון, אינו יכול להתרכז, סאת חטאיו גדולה מדי, קורה שהגיע ברגע האחרון, העייפות שורה עליו, הוא מרגיש שלבו קשוח כאבן והוא לא מצליח להתרגש בתפילה, לכוון בה, להתלהב ממנה כפי ששאף. זו לא סיבה להתייאש מהתפילה או לזנוח אותה, ההיפך הוא הנכון:
זהו הרגע ליטול בפינו את כח הזעקה ולפעול באמצעותו. להיאנח פעם אחת מכל הלב, לבכות על שאין ריכוז ואין כוונה, אין תחושה ואין התרגשות. לזעוק מעומק הנשמה על המצב שנוצר, על הלב האטום, על השכל המבולבל, על אובדן החושים ותעיית המחשבות. כדי לזעוק לא צריך כל תנאי, צריך פשוט לזעוק!

כי כשזעקה בוקעת ועולה מעומק הלב, בורא עולם רואה אותה ומכיר במקום ממנו היא נובעת, המקום בו יהודי מבין כי אין לו תקוה ואין לו כל דרך מוצא אפשרית, רק בורא עולם יכול להצילו. אותה אנחת זעקה קורעת לב, היא ביטוי להבנה שאין ליהודי על מה להישען, אלא על אביו שבשמים. בשמים ישנו סיסמוגרף מדוייק וחד, שיודע לזהות את הרחשים שמפעילים את האנחה הכבדה, ומתרגם אותם לזעקת תפילה עוצמתית וחזקה, יוצאת דופן ומביאת ישועות.
הבה נאמץ את העצה הזו, עצה שפותחת שערי שמים במפתח 'מאסטר' ייחודי. בוודאי שיש להתארגן לתפילה, לכוון בה, להתפלל בכל הפרטים והדקדוקים על פי הסדר ההלכתי. אך ככל שנשלב בתפילה את מימד הזעקה, את האנחה הכבידה והעוצמתית שבוקעת שערים  – כך נזכה שבורא עולם יקבל תפילותינו ברחמים וברצון, ייענה להן ויעניק לנו מטובו וברחמיו!

הבה ניקח דברים אלו לתשומת ליבנו, נחדד בקרבנו את ההבנה כי כל מה שיש לנו הוא מכח התפילה. הבה נשלב תפילה נרגשת לפני כל משימה חשובה, הבה נשקיע כוחות ומאמצים בתפילה להצלחת הפעולות שלנו, ואז נזכה שבורא עולם ישמע קול תפילתנו, יסייע לנו להצליח במעשינו, ויעניק לנו בריאות ונחת, פרנסה ואושר, עד בלי די!