בית קברות לכלבים

מאת: 
קטגוריה: דברי הרב
ת. פרסום: 21 מרס 2017
הנשמה של האדם צועקת שהיא רעבה, אבל אם לא ניתן לה את האוכל שלה נחפש דרכים שונות ומפותלות.
אומר הפסוק: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", הקב"ה אומר אם לא תורה יומם ולילה לא הייתי בורא את הבריאה האדירה הזאת. אדם מתבונן הקב"ה ברא את כל הגלקסיות האדירות האלה, שרפים, מלאכים, אופנים, כל כדור הארץ האדיר הזה, למה, למה ברא אותך כדי שתאכל על האש? שתגיד איזה פרגית אכלתי? איזה בקלווה אכלתי? כל החיים אתה רק אוכל וטוחן, מה הלאה. אם זה כל הבריאה הקב"ה לא היה בורא אותך בכלל, בקדושה וטהרה תגיע למדרגות שלמעלה מהמלאכים, לזה נבראת. מי החי האמיתי? מי שנותן אוכל לנשמה, מי שנותן אוכל לגוף זה מת מהלך. הזוהר הקדוש אומר, כל הפורש מן התורה כפורש מן החיים, זאת אומרת במציאות הוא חי אבל הוא מת, זה דחליל, לדחליל אין נשמה, זה שרפת נשמה בגוף קיים, יהודי שלא לומד תורה זה דחליל מהלך, זה מת. הפורש מן התורה כפורש מן החיים, הנשמה שלו צועקת, אוכל אוכל אוכל והוא הולך לפה והוא הולך לשם והוא חושב אולי זה ואולי זה וזה לא זה. ותראו אנשים כל השטויות שבעולם עושים, למה עושים קוקו, למה עושים עגילים, למה עושים זה, אולי זה ייתן לו את הסיפוק, אולי זה ייתן לו את השלווה, למה בישיבות לא שמים עגילים, למה בישיבות לא משתוללים עם קוקו, כל הזמן  אותם בגדים, אותה חליפה, אותה מגבעת. אתם יודעים למה? כי כשהבקבוק מלא לא צריכים להשתולל, לומדים תורה הנשמה מקבלת את האוכל שלה ואתה שמח, אתה רגוע, אתה מאושר, לא מחפשים תחליפים, אתה רואה את זה יעשה עגילים, יעשה שטויות, ה' ירחם מי יודע לאן נגיע הלאה.

בואו אני אראה לכם דבר שאתם תהיו המומים, תראו מה זה כתבה, זה נורא ואיום, אני אומר לכם אתם תפלו מהכיסאות. כתבה שקיבלתי ממישהו. הכותרת: "פה קבור הכלב, הנחש, הארנבת והחתול". שימו לב וזה עוד כלום זה רק פתיחת היכל, פתחו בארץ, במערב זה קיים כבר ממזמן, בארץ זה חדש, בית קברות מיוחד לחיות. שומעים? עכשיו שימו לב טוב תראו מה כתוב פחד פחדים, בית קברות אם יש לך כלב מת, חתולה מתה, בית קברות, מצבה, חמש מאות דולר, "בית קברות לחיות שעשועים של סטיבן קינג, עכשיו המצלמות הקטנות התגלה מגלה הקדשות נוגעות ללב, טומי אטומי", "טומי אתה תמיד בליבנו. כתבה משפחת סגל מחולון על מצבת האבן של ידיד הנפש, על מצבה אחרת, נכתב מקומו האחרון של כלבנו האהוב והמיוחד טדי שהיה חלק מהשגרה של חיינו. כתבה אחרת, נגיש אוברט היימר החמוד והמתוק, לב גדול ונשמה אצילית". שומעים? קודש קודשים, עוד נעשה לו "מי שברך", שימו לב תראו דברים, "נגיש אוברט היימר החמוד והמתוק, לב גדול ונשמה אצילית נפטר בערב שמחת תורה". מתי נפטר? "ערב שמחת תורה ברביעי לעשירי תשעים ושש לאחר חיים ארוכים בהם האציל רוח טובה וחכמה על כל הסובבים אותו". שמעתם? כלב משפיע חכמה, איזה אורות, עומדים לידו ומקבלים חכמה בינה ודעת, ערב שמחת תורה הוא נפטר. בני משפחת גוב הציבו לזכרה מצבת אבן ובילו ליד הקבר שבת שלמה". למדו זוהר לעילוי נשמתה, שבת שלמה. תראו הלאה עוד לא התחלתי, "במקרים רבים הופך טקס הקבורה כמו בלוויה של בני אדם לאירוע משפחתי שמקבל אורחים מכל קצווי הארץ," לוויה, כל הקרובים באים ללוויה "וכמו מפרידה מאדם אהוב גם כאן פורצים בבכי, שולפים מטפחת נופלים ומשתטחים על הקבר והיה גם מקרה מספר ד"ר הורוביץ שמישהו התעלף". הלאה, "הבעלים מתאבלים כמו במוות של בן אדם קרוב, אומר ד"ר הורוביץ, חיות הבית הופכות להיות חלק מהמשפחה ובמותם יש הרגשה חזקה של האובדן כמישהו יקר ואהוב. היום קברתי כלב של משפחה מחולון, כשהגעתי לבית גיליתי את הבת נערה בת שש עשרה שלמעשה היא בעלת הכלב מחבקת את הגופה ובוכה בכי תמרורים ומסביבה כל בני המשפחה, המשפחה לא רצתה שהיא תשתתף הלוויה מתוך חשש שזה יהיה חוויה קשה מדי בשבילה.

אפשר להבין את זה?! אפשר לקבל את זה?! נורא ואיום. תגידו לאנשים הם לא יאמינו, זה כתבה מעיתון חילוני, זה כתבה שקיבלתי. למה זה בא, למה זה קורה, אצל החרדים יש את הדברים האלה? לא, למה כי הנשמה שלנו היא מלאה, היא מקבלת  את האוכל שלה, מקבלת את הבנזין שלה אבל שאין תורה מחפשים תחליפים אחרים, תיקח כלב, תגדל אותו, תאכיל אותו, נרות נשמה, אזכרות, עושים הלוויה, מה זה, דבר נורא ואיום, זה עם ישראל? במקום ללכת לעמול בתורה הקדושה, אחרי מאה עשרים שנה יבוא ובשמיים ישאלו אותו, למדת תורה? החזקת תורה? איך אדם יכול להתהלך בארץ והנשמה שלו צועקת "אני רעבה" ובמקום לתת את האוכל שלה שזה התורה הוא מחפש לתת לה תחליפים, אבל היא נשארת רעבה וזה התוצאה...
bottombenner-sheal