דיני הקורבנות ופסוקי הודו

מאת: 
קטגוריה: הלכות תפילה
ת. פרסום: 16 מאי 2017
טעמים לאמירת בעקידה ושאר ענייני הקורבנות, אם הגיע מאוחר איזה קטעים עדיף לאמרם מסדר הקורבנות, ונוסחאות באמירת הקורבנות.
1. נהגו לומר בכל בוקר לפני שמתחילים תפילת שחרית, "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך וכו' כמו שמופיע בסידורים, והטעם הוא שמתוך כך תהיה תפילתו כלולה מכל ישראל, ומסופר על רבי שלום דובער שניאורסון  שאמר שהטעם שאומרים הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת וכו' לפני התפילה דווקא, משום שעיקר התענוג לאב לראות את בניו מתנהגים באחדות ואוהבים אחד את השני, ומכיוון שתפילה היא בקשת צרכי האדם , לכן קבעו לקבל מצות עשה של ואהבת קודם התפילה דווקא, כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים קודם הבקשות.

2. טוב ונכון לכתחילה לומר כל יום פרשת הקורבנות, ונוהגים לומר לפני פרשת הקורבנות פרשת עקידת יצחק, והטעם כדי להזכיר זכות אבות לפני ה' יתברך, וגם כדי להכניע את יצר הרע כמו שיצחק אבינו מסר את נפשו למות על רצון ה'.

3. נוהגים לומר בכל יום פרשת "קורבן התמיד", וזה על פי המדרש שאומר "אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, שמא יחטאו לפניך, ותעשה להם כאנשי דור המבול, אמר לו לא, אמר לו במה אדע כי אירשנה, אמר לו קחה לי עגלה משולשלת, אמר לו תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תיקנתי להם סדר הקורבנות, שכל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קורבן, ואני מוחל להם כל עונותיהם", ועוד אמרו חז"ל (מסכת מנחות דף קי' עמוד א') אמר רבי יצחק, מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם? אלא כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, ולכן ראוי לכל אדם שיזהר לומר כל סדר הקורבנות כמו שנדפס כיום בסידורים, ולכתחילה יאמר את כל סדר הקורבנות וסדר "הודו" לפני שאומר "ברוך שאמר", ובפרט לפי המקובלים שצריך לומר את התפילה שכסדר, ולא להפוך את העולמות.

4. אם הגיע מאוחר לתפילה ואם יאמר כל סדר הקורבנות יפסיד תפילה בציבור, אזי אם יכול יאמר לפחות חלקים מסדר הקורבנות, וזה החלקים שיאמר שיש בהם ענין לאמרם לפני התפילה, "לפיכך אנחנו חייבין וכו עד פסוק שמע ישראל ופסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שיש ענין לומר קריאת שמע של הקורבנות, ואחר כך יאמר "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלוהי אבותינו שתמחול וכו' וכן יאמר פרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא של הקטורת, וימשיך רבי נתן הבבלי וכו', ואחר כך יאמר אנא בכוח וכו' וימשיך ויאמר "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שיהיה שיח שפתותינו וכו' עד פסוק ושחט אותו", ואחר כך יאמר "הודו לה' כי טוב וכו'" עד ובנביאי אל תרעו, ואחר כך יאמר פסוקים אל נקמות ה' ואחר כך יאמר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ויברך ברוך שאמר וימשיך את שאר פסוקי דזמרה, ואם אין לו שהות לומר כל אלו בוודאי שיורי מהקורבנות מאשר יוריד מאמירת פסוקי דזמרה שהם יותר חובה מאמירת הקורבנות, וכל זה שיש לו עוד שהות לומר עוד קורבנות ולא יפסיד תפילה בציבור מחמת כן (ויכול לומר קורבנות ולהתפלל שמונה עשרה כאשר חוזר שליח ציבור את תפילת החזרה והוא מתפלל עימו את תפילת הלחש שלו וזה נחשב לתפילה בציבור), ומכל מקום אם על ידי אמירת הקורבנות יפסיד תפילה בציבור, יאמר את סדר הקורבנות אחר התפילה ויתפלל תפילה בציבור.

5. פרשת הקורבנות צריך לאומרה ביום, היינו לאחר שעלה עמוד השחר, ואם עבר וקרא פרשת הקורבנות בלילה לא יצא ידי חובת קריאת הקורבנות.

6. גם הנשים טוב שיאמרו פרשת הקורבנות משום שגם נשים חייבות בקורבנות, אולם פרשת התמיד נשים אינם צריכות לאומרו, משום שאינן חייבות.

7. יש מי שאומר שחייב לעמוד בשעה שאומר את סדר הקורבנות, משום שהרי הכהן היה עומד בזמן שעבד בבית המקדש ואם עבד כשהוא יושב פסול, ולכן צריך לעמוד כאשר אומר סדר הקורבנות, אולם רוב האחרונים דחו את דבריו, משום שמה שהקפידו שהכן יעבוד בעמידה זה דווקא בגוף ההקרבה, ולא על אופן העבודה, ולכן להלכה אין צריך לעמוד בשעה שאומר סדר הקורבנות.

8. יש לומר סדר הקורבנות כולו גם בשבת ובימים טובים, וכן יש לומר בבית האבל כל פרשת הקורבנות ופיטום הקטורת וכל הסדר הכתוב בסידורים, אולם במקומות שנהגו שלא לאומרם בבית האבל, לא יאמרו ואין לעשות בשביל זה מחלוקת ומריבה.

9. בסידורים כתוב "אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות וכו', והנה הבן איש חי כתב שצריך לומר "אשרינו כשאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות, והטעם משום שיש מיחזי כשיקרא, שהרי הרוב לא משכים בבתי כנסיות ולכן צריך לומר עם האות "כ", אולם דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל שמנהגינו לומר "אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות וכו', ואין לחוש שמיחזי כשיקרא שכיוון שאומר בלשון רבים לא חיישינן, ויש עוד טעמים.
וכן אומרים "אביי הוה מסדר סדר המערכה וכו'", וטוב להפסיק בין תיבת "אביי" לתיבת "הוה", כדי שלא יהיה נראה כאילו הוגה את שם ה' באותיותיו, ומכל מקום מעיקר הדין אין צריך לעשות כן, מכיוון שאינו מתכוין לומר את שם ה'.